המסע של גרגר החול – והמסע של כל אחד מאתנו

מסע דרך גרגר חול

גרגר חול קטן שמונח על קו החוף שבין אשדוד לניצנים עבר מסע גדול.

הוא התנתק מאדמת אפריקה, נסחף בזרמי הנילוס, התגלגל בגלי הים התיכון, עד שנעצר כאן – על שפת הים, במקום שבו אנחנו הולכים יחפים.

בדיוק כמו אותו גרגר, גם לכל אחד מאתנו יש מסע.

מסע של חוויות, של החלטות, של רגעים קשים וגם יקרים.

מסע שבו אנחנו מתנתקים מ"בית האב", מתגלגלים בזרמים של חיים, ולעיתים מוצאים חוף חדש שמזמין אותנו לנוח, להתבונן, ולפעמים – להתחיל מחדש.

במהלך ההליכה על קו המים נלמד להתבונן בפרטים הקטנים:

• צדפים שזוהרים בשמש

• עקבות שנשטפות בגל

• רסיסי זכוכית שהתעדנו והפכו לאבן חן

וכמובן – בנקודות האישיות שלנו: איפה אני עכשיו במסע שלי? לאן אני נסחף? ואיפה אני רוצה לנחות?

ישנו שיר בשם האור בקצה-כתב יהודה פוליקר ויעקב גלעד

"החיים ילדתי (חילי)

זה סיפור רציני

לפעמים אני מת מפחד

מהצל של עצמי

מכל מה שסביבי

יש לפעמים רגעים ונדמה

הנה האור בקצה

ופתאום זה חושך..."

במעגל השיח נשתף את הסיפור שלנו. נניח גרגר חול ביד, וניתן לו להיות עד למסע שעברנו.

נשאל את עצמנו: מה היה הזרם החזק ביותר שהשפיע עלי? מה למדתי בדרך? ולאן אני רוצה להמשיך?

הנפש לא מסוגלת להשתקם רק מדיבורים על הכאב.