​

סדנה בטבע יוצרת חיבור עמוק לחוץ ולפנים

מאת: אלון שרר

הכותב הוא יועץ לפיתוח חברות קטנות ובינוניות

​​

יגאל בן דניאל, חובב טבע ומורה דרך ותיק, עבר מסלול צמיחה ייחודי משל עצמו. לפני יותר מעשור הוא היה חלוץ בהדרכת טיולי אקסטרים, לפני חמש שנים הוסיף מימד של אפקטיביות באמצעות סדנאות שטח (Out Door), ובשנתיים האחרונות החל לבודד את אותם אלמנטים מדויקים בטבע המסייעים לאנשים לנהל דיאלוג משמעותי. הצטרפתי אליו ליום סיור וחזרתי עם תובנות על ניהול, משמעות והכוח שבקילוף השכבות.

לעיתים, באמצע קריאת ספר שממש נוגע בנו, או בבילוי שקט עם המשפחה, אנחנו מרגישים פתאום את התחושה החדה הזו: "אלה החיים האמיתיים!". כאילו התפוגג לו מסך שעמד קודם בינינו לבין הרגשות והמחשבות שלנו, והעולם נהיה פשוט ובהיר. רבים מאיתנו זוכרים רגעים כאלה כנקודות מפנה שבהן הגענו לתובנות חשובות או התחלנו לחולל שינויים רצויים בחיינו. כאשר אנחנו מייחלים לשינוי או מנסים להניע צמיחה – אישית או ארגונית – השאיפה שלנו היא לייצר רגעים כאלה במתכוון.

עבור אריק, מנהל בחברת היי-טק אשר נקנתה זה מכבר על ידי תאגיד זר והתמודדה עם חבלי מיזוג מורכבים, רגע כזה התחולל באמצע ינואר, על פסגת הר סדום.

"שקיפות!" הוא קרא לעברנו, חמש דקות אחרי שהגיע לפסגה, כשפניו קורנות. הרי אדום השתקפו מולנו בחדות ובצבעוניות מלאת חיים מתוך ים המלח, והוא הוסיף: "במשרד זה כל כך מסובך, ובעצם זה כל כך פשוט. צריך פשוט לדבר!". ככל שהדבר נשמע טריוויאלי מהצד, רגעים מזוקקים כאלה יכולים להתניע תהליכים נפלאים – אם רק נדע לתפוס אותם בזמן.

​

לא גורו – מנחה בשטח

אריק אינו טיפוס רגשן במיוחד. ממילא, למרוץ החיים יש סיבות משלהם לכך ששכבות והרגלים כה רבים עוטים אותנו ומקשים עלינו להתחדש. אריק אינו מתעלם מכך, וגם לא יגאל בן דניאל, שמצליח לשמש כמין מטה קסם העוזר לקלף את עול היומיום ולייצר זרימה מחודשת.

יגאל אינו סוג חדש של "גורו". הוא פשוט יודע כיצד לרתום את הטבע וכיצד להעיר את כל חמשת החושים בתערובת מחושבת היטב של חוויות זעירות, כמעט טריוויאליות. המומחיות שלו, כפי שאני מתרשם לאחר שנים של היכרות ומעקב אחר התפתחותו המקצועית, מתרכזת ביכולת לבחור את הדבר המדויק שאליו כדאי להפנות את תשומת הלב. החוש השישי, הוא נוהג לומר, מתעורר בעצמו ברגע שהערנו את חמשת האחרים.

היום עם יגאל נפתח בהקשבה מלאה לאורחיו, בזמן שהוא מגיש "ארוחת בוקר כבקשתך" בלב המדבר. כשמסיימים, חלק מהמשתתפים מצטרפים בספונטניות לקיפול הציוד – אלו הראשונים להתמסר להתרחשות.

תוך דקות ספורות אנחנו כבר נעים בשיירת מכוניות לעבר תחילת המסלול. באחד המעברים, מקצת מהנהגים מבצעים עבירת תנועה קלה. יגאל, מהג'יפ המוביל, מפנה את תשומת ליבי ומציין: "ראית? זו הייתה עבירה והם ידעו שהם מבצעים אותה. אבל אני לא אעיר. הם צריכים להיכנס למשמעת מתוך עצמם – רק ככה זה יעבוד". מאוחר יותר בשטח, נראה שזה אכן עבד.

​

הדילמה היא המקום שבו עומדים

השיירה נעה במישור העליון של הר סדום, אזור המזכיר במראהו מדבריות מלח מארצות רחוקות. בירידה מהרכבים אנחנו מתחממים במספר תרגילים קבוצתיים – מעבירים ומותחים חבלים, ומבינים שכאן, למעשה, מתחילה הפקת הלמידה.

בהליכה המשותפת אל הפסגה, כולם כבר עומדים בכללים המוכתבים באדיקות. אבל התובנה האמיתית ממתינה למעלה, מול הנוף הפתוח. בדרך חזרה למטה, המשתתפים כבר משחררים את המחשבות הטכניות של "מה המנחה רוצה מאיתנו", ומתפנים לחשיבה עמוקה.

לפתע, יגאל עוצר את הקבוצה ומפנה את המבט אל תוואי השטח. הדילמה המוצגת בפניהם אינה תרגיל מלאכותי, אלא המקום הממשי שכולנו עומדים בו באותו רגע. המשתתפים לא ממהרים לענות; הם עוצרים, מהנהנים, ומתמודדים. בסדנאות של יגאל אין מסקנה הבנויה מראש.

"אם נותנים לאנשים להגיע לדברים לבד – זה הכי טוב. למרות שלי יש את הטבע שיעשה את העבודה"

בהמשך, כשאנחנו עוצרים ליהנות מרגע של חסד, יגאל מצית את הכיריים הניידים לקפה, וביחד איתם מצית את הדמיון. הוא מזכיר לנו שבאותו תא שטח ממש נעו לוט ומשפחתו לאחר שנפרדו מאברהם אבינו. הוא מראה לנו את האזור שבו בחרו להתיישב ואת המשאבים שעמדו לרשותם, ומזכיר שבטרם הפרידה, היו לוט ואנשיו יחידה כלכלית וארגונית אחת שהתמזגה עם אברהם – אלא שאצלם, המיזוג כשל.

דרך הסיפור האנושי ההיסטורי הזה, יגאל מציף את הדילמות המשפחתיות, הארגוניות והמוסריות שרלוונטיות לקבוצה כאן ועכשיו. "גם אתם עברתם מיזוג לא מזמן," הוא מחייך בסוף הסיפור, "אז חשבתי שזה יתאים". החיוכים המבינים על פני המנהלים אומרים הכל.

בסיומו של יום עמוס בחוויות שנבנו רובד אחר רובד, מגיעה העת לתת לכל אלה מילים. בשקט, במרחב נוח ואינטימי, החוויות צפות. כל משתתף משתף בתובנות ובמבט שלו. גם אלו שקודמיהם כבר ביטאו רעיונות דומים, מתעקשים להעלות את הדברים במילים הייחודיות שלהם. הצורך לדעת שהאחר שותף לחוויה ברור לחלוטין; כולם מסכימים שלא המילים הטכניות הן שקובעות, אלא המשמעות שמאחוריהן.

"אם נותנים לאנשים להגיע לתובנות בעצמם, זה מחזיק מעמד הכי טוב," יגאל אומר לי מאוחר יותר בנסיעה בג'יפ, וממהר להוסיף בחיוך, "למרות שלי יש את הטבע שעושה חצי מהעבודה".

​

המנגנון המקצועי: "הזרה" והפקת משמעות

הטבע, עם כל עוצמתו, אינו סוד הקסם המקצועי היחיד כאן. כל אחת מסדנאות הטבע של יגאל היא מסע בנוי לתלפיות המיועד לגילוי עצמי של צוות, מחלקה או חברה. הוא מעצב את המסע סביב תמה מרכזית המעסיקה את הנהלת הארגון – מנהיגות, יזמות, עבודת צוות או תקשורת – אך נמנע באופן מוחלט מהכתבת מסקנות מראש.

תהליך ההנחיה שלו נשען על שילוב מדויק בין שני כוחות פסיכולוגיים וארגוניים:

• הכוח הראשון: "הזרה" (Defamiliarization)

  אפקט פסיכולוגי הנוצר כאשר אדם מעתיק חוויה מוכרת משדה היומיום הרגיל שלו אל שדה זר לחלוטין, ומעבד אותה שם. ההזרה משמשת כמין משל רב עוצמה: היא מאפשרת לנו לגבש תובנה נקייה, ורק אז להבין שהיא מדברת עלינו ועל הארגון שלנו. ככל שהסביבה החדשה מרחיקה אותנו מהשגרה המשרדית, כך קל לנו יותר להתמסר לתהליך. את הניתוק המבורך הזה מעניק המפגש הראשוני עם המדבר, שמייצר מגע בלתי אמצעי עם עולם הרגש האישי והקבוצתי.

  יצירת אפקט ההזרה דורשת מיומנות עצומה. היא מחייבת קודם כל בניית תשתית של נוחות ואמון מלא מול המנחה. על בסיס זה נבנית הכניסה המודרגת לסיטואציה החדשה, המשלבת רצינות ומתינות המאפשרות למשתתפים להיפתח.

• הכוח השני: הפקת המשמעות

  זהו השלב שבו מעבדים את החוויה הניטרלית מהשטח בחזרה אל תוך העולם המוכר, ומתרגמים אותה להחלטות, מילים ומעשים אופרטיביים. ככל שהחוויה המקורית הייתה "נקייה" ומנותקת מרעשי רקע של המשרד, כך התרגום שלה לעולם המעשה הופך לישיר, פשוט ואפקטיבי יותר.

בעשרים שנות ניסיונו בשטח, יגאל בן דניאל זיקק את הדרכים הנכונות להוביל קבוצות בהדרגה אל תוך מעמקי הטבע, ובאותה הדרגה להחזיר אותן אל המציאות כשהן מצוידות בכלים חדשים. כמו הטבע סביבו, יגאל הוא איש גדול, טוטאלי ומלא נוכחות. כשהוא מעניק הקשבה מלאה ונקייה לאנשים שחוויית יומם עולה על גדותיה, אי אפשר שלא לרצות לקחת חלק במסע שלו.