חורף חם: למה דווקא החורף הוא הזמן המושלם לפיתוח צוות?

עונת השורשים – הפסיכולוגיה והאסטרטגיה של ההתכנסות

בעולם ה-ODT והרווחה הארגונית, ישנה עונתיות מובהקת. בחודשי האביב והסתיו, היומנים של המנחים והאתרים מלאים עד אפס מקום. בקיץ מנסים לברוח למזגן או למים. ובחורף? דממה. מנהלים רבים חוששים: "קר מדי", "ירד גשם", "אנשים יהיו חולים".

זוהי טעות אסטרטגית. דווקא החורף, על מזג האוויר הסגרירי שבו, מציע את התנאים המושלמים ביותר לעבודת עומק צוותית. אם הקיץ הוא הזמן ל FUN ולשחרור אנרגיה החוצה, החורף הוא הזמן להתכנסות ולבניית חוסן.

בחלק זה נבין מדוע הביולוגיה והפסיכולוגיה שלנו מחווטות להתחבר דווקא בקור, ומדוע לוח השנה העסקי הופך את החורף לתזמון הקריטי ביותר להצלחת השנה כולה.

אפקט המדורה

ישנה סיבה אבולוציונית לכך שבני אדם מרגישים צורך להתקרב זה לזה כשקר בחוץ. במשך עשרות אלפי שנים, ההישרדות בחורף הייתה תלויה ביכולת של השבט להתכנס סביב האש. הקור בחוץ יצר את החום בפנים.

בעולם הארגוני, הדינמיקה הזו נשמרת. בקיץ, כשיש בריכה ושמש, האנרגיה מפוזרת – כל אחד תופס פינה, שוחה, רץ. בחורף, האנרגיה היא ממורכזת (Centripetal). הצוות מתכנס בחדר חמים, עם מרק או תה, והאינטימיות נוצרת באופן טבעי.

השיחות בחורף הן תמיד עמוקות יותר, שקטות יותר וחשופות יותר. המזג הסגרירי מסיר את ההגנות ומזמין הקשבה. עבור צוות שסובל מניכור או ממתחים, יום חורפי חם הוא התרופה הטובה ביותר.

מטאפורת העץ: זמן להצמיח שורשים

בטבע, החורף נראה כמו זמן של קיפאון ומוות. העצים ערומים, הדשא לא צומח. אבל זו אשליה אופטית. החורף הוא הזמן הפעיל ביותר מתחת לפני הקרקע. זהו הזמן שבו העץ משקיע את כל האנרגיה שלו בהעמקת השורשים, כדי שיוכל להצמיח פירות באביב.

היישום העסקי:

ארגונים ש"רצים" כל השנה אחרי פירות (מכירות, יעדים, השקות), חייבים זמן שורשים.

החורף הארגוני הוא הזמן לעסוק ביסודות:

• חיזוק הליבה הערכית.

• שיפור תהליכי עבודה עמוקים.

• בניית אמון וקשרים בין-אישיים.

אם תוותרו על פיתוח צוות בחורף, אתם מסתכנים בכך שתגיעו לאביב (תחילת הרבעון השני) עם "שורשים רדודים", והצוות לא יוכל לעמוד בעומס הפריחה. מנהל חכם יודע: את החוסן בונים כשאפור בחוץ.

המרחב, הפרט וההתחדשות: הטבע כמודל ארגוני

מעבר למטאפורת השורשים, היציאה לשטח בחורף או באביב מחברת את הצוות למשהו עמוק יותר: מחזור החיים. בדיוק כמו בטבע, גם לארגון ולצוות יש מחזור חיים. יש זמנים של פריצה, יש זמנים של שלכת, ויש זמנים של התחדשות. החורף והאביב הם נקודת ה'ריסט' של הטבע. כשאנחנו מוציאים צוות החוצה דווקא בזמן הזה, אנחנו מסנכרנים את השעון הארגוני עם השעון הביולוגי. זוהי הזמנה לחשיבה על העתיד: מה אנחנו רוצים להצמיח השנה? אילו רעיונות חדשים ינבטו מהקרקע הלחה?

כאן נכנסת לתמונה מיומנות ההדרכה הייחודית של 'צל הדרך'. המפגש עם השטח עובד על שני ערוצים במקביל:

1. המבט המרחבי (המאקרו): כשאדם עומד מול נוף פתוח, מוריק או מדברי, המבט נפתח. ושהמבט נפתח – המחשבה נפתחת. המרחב הפיזי מייצר 'מרחב תודעתי' שמאפשר פתיחות לחידושים, לרעיונות ולחשיבה מחוץ לקופסה, שקשה לייצר בין ארבעה קירות.
   

2. ההתמקדות בפרט (המיקרו): ואז, בתוך המרחב העצום, המדריך ממקד את הקבוצה בפרט אחד קטן. זה יכול להיות נבט שבוקע מתוך סלע, או זרימה של מים בוואדי. הרגע הזה, שבו אנו מדריכים על פרט מסוים בטבע, הוא לא שיעור ביולוגיה. זהו מפתח שפותח ערוץ תקשורת. פתאום, הנבט הזה הוא לא סתם צמח, הוא מטאפורה להתמודדות של העובד עם קושי, או לצמיחה של הצוות כנגד כל הסיכויים. ההתבוננות הזו מאפשרת לאנשים לחבר את עולם התוכן הפנימי שלהם למציאות החיצונית, ולדבר על דברים שבמשרד פשוט לא היו נאמרים.
   

המלחמה ב"דכדוך החורף"

מבחינה פיזיולוגית, החורף מביא איתו ירידה ברמות הסרוטונין והדופמין עקב שעות האור המועטות. עובדים רבים חווים ירידה באנרגיה, עייפות מוגברת ומצב רוח ירוד (תופעה המכונה SAD – Seasonal Affective Disorder).

דווקא בגלל זה, התפקיד הניהולי בחורף הוא קריטי.

יום גיבוש חורפי הוא "זריקת אנרגיה" למערכת. להוציא את העובדים מהפלורוסנטים המשרדיים אל האור הטבעי (גם אם מעונן), לספק להם חוויות של צחוק, תנועה ואוכל מנחם, זה לא מותרות – זו תחזוקה מונעת. זה שובר את המונוטוניות האפורה ומזכיר לעובדים שיש חיים ויש צבע גם בינואר.

התזמון העסקי: סגירות ופתיחות

מעבר לפסיכולוגיה, ישנו הטיעון הפרקטי של הלו"ז.

חודשי החורף (דצמבר-פברואר) הם הצומת האסטרטגי החשוב ביותר בשנה:

1. סיכום שנה: מסתכלים אחורה על השנה שחלפה. מה עבד? מה נכשל? זה דורש אווירה רפלקטיבית ושקטה, שמתאימה מאוד לחורף.

2. תכנון שנה: השקת היעדים לשנה החדשה. כדי לגרום לצוות להתחייב ליעדים החדשים, צריך לייצר אצלם "אש בעיניים".

שילוב של ODT חורפי עם ישיבת תכנון אסטרטגית הוא שילוב מנצח. הבוקר מתחיל בפעילות חווייתית שמגבשת את הצוות וממיסה התנגדויות, ואחרי הצהריים מוקדש לבניית תוכניות עבודה באנרגיה גבוהה. במקום לעשות סתם עוד ישיבת תקציב משעממת במשרד, הופכים את פתיחת השנה לאירוע מכונן.

ניצול תקציב (Use it or lose it)

נקודה פרוזאית אך חשובה: בארגונים רבים, תקציב הרווחה וההדרכה הוא שנתי. אם לא ניצלתם אותו עד ה-31 בדצמבר, הוא הולך לאיבוד.

דצמבר הוא הזמן הקלאסי ל"ניקוי שולחן" תקציבי. מנהלים חכמים משתמשים ביתרות התקציב הללו כדי להפיק אירוע חורף מושקע ומפנק במיוחד, שבקיץ היה עולה כפול (בגלל מחירי העונה הבוערת). בחורף, אתם המלכים של הספקים. הזמינות גבוהה, המחירים נוחים יותר, והשירות אישי ומפנק.

החלטה אסטרטגית

בחלק זה ראינו שהבחירה בחורף היא לא אילוץ, אלא העדפה.

החורף מציע לנו את "אפקט המדורה" שמקרב לבבות, את הזמן הביולוגי להעמקת שורשים, ואת ההזדמנות להרים את המורל דווקא כשכולם עייפים.

אבל מה עושים בפועל? הרי אי אפשר להתעלם מהגשם ומהבוץ. איך מתכננים פעילות חורף שלא תהפוך לסיוט לוגיסטי? ומה הקשר בין המדבר הישראלי לבין מרק עדשים חם?

מעולה. אחרי שהבנו את ה"למה" (הפסיכולוגיה של ההתכנסות), הגיע הזמן להתמודד עם ה"איך". הרי בסוף, אף מנהל לא רוצה לקחת אחריות על יום כיף שבו כולם חזרו רטובים וחולים. החוכמה ב-ODT חורפי היא לא להילחם בטבע, אלא לדעת להשתמש ביתרונות הייחודיים שהוא מציע.

לא רק בוץ – הפורמטים המנצחים לפעילות חורף

החשש הגדול ביותר של כל מפיקת רווחה או מנהלת משאבי אנוש בחורף הוא הגשם. הדימוי שעולה בראש הוא של עובדים רועדים מקור, נעליים מלאות בבוץ ופרצופים חמוצים. אבל המציאות בשטח, בישראל בפרט, היא שונה לחלוטין.

החורף הישראלי הוא ידידותי להפליא. יש לנו בממוצע כ-40-50 ימי גשם בשנה. המשמעות היא שבכ-85% מימי החורף – לא יורד גשם. יתרה מכך, הטמפרטורות בישראל בחורף הן אידיאליות לפעילות פיזית (15-20 מעלות), בניגוד לקיץ הלוהט (35 מעלות בצל) שבו כל תזוזה גוררת הזעה ומכת חום.

בחלק זה נציג את הפורמטים המנצחים שהופכים את החורף מ"אילוץ" ל"הזדמנות", ונתמקד בפתרונות יצירתיים שמשלבים שטח, חום ואוכל.

המדבר מתעורר לחיים: היתרון הגיאוגרפי

הסוד הגדול של עולם הטיולים הישראלי הוא שהחורף הוא ה-Money Time של המדבר.

בקיץ, המדבר (נגב, ערבה, מדבר יהודה) הוא כבשן לוהט ומסוכן. אי אפשר לטייל בו אחרי השעה 09:00 בבוקר. בחורף? המדבר הוא גן עדן.

• הנוף: המדבר נצבע בירוק דק ונדיר, הגבים מתמלאים במים, והראות צלולה וחדה.

• הטמפרטורה: נעים ללכת, נעים לטפס, נעים להיות בחוץ.

• הניתוק: המדבר מספק את השקט המוחלט שדיברנו עליו במאמרים הקודמים.

הפורמט המנצח: "מסע נוודים". לוקחים את הצוות ליומיים של התנתקות במדבר. הלינה היא בחאן מחומם או באוהלים בדואיים אותנטיים (עם קמין ומחצלות), והפעילות בחוץ היא מתונה ומחברת. המדבר בחורף מספק תפאורה דרמטית ועוצמתית שגורמת לכל בעיות המשרד להיראות קטנות ופתירות.

המודל ההיברידי: In & Out

אם אתם חוששים להמר על מזג האוויר ב-100%, המודל ההיברידי הוא תעודת הביטוח שלכם. הרעיון הוא לשלב בין מתחם סגור ומפנק לבין גיחות קצרות לשטח.

איך זה עובד?

שוכרים מתחם ייחודי (למשל: יקב בוטיק, חממה חקלאית משודרגת, או אוהל יורט מונגולי מחומם). זהו "הבסיס".

• הבסיס: בפנים חם, יש שתייה חמה, פינות זולה, ומקרן לסדנאות תוכן ועיבוד.

• הגיחות: יוצאים ל-45 דקות של משימת ODT אינטנסיבית בחוץ (ממש מחוץ למתחם). נרטבים קצת? מתלכלכים? לא נורא, כי יודעים שבעוד חצי שעה חוזרים ישר לתה החם ולתנור.
  

הדינמיקה הזו של "כיווץ והרפיה" (יציאה לקור וחזרה לחום) מייצרת אנרגיה גבוהה מאוד. היא שומרת על עירנות ומונעת את הירדמות הצהריים האופיינית לימי עיון במלונות.

ODT קולינרי: מחממים את הבטן והלב

אין דבר שמחבר אנשים בחורף יותר מאוכל חם. בקיץ, אנשים רוצים סלט וארטיק. בחורף, הם רוצים קדירה, מרק ופחמימות.

השימוש בבישול שדה ככלי לפיתוח צוות הוא אפקטיבי במיוחד בעונה הקרה.

הפורמט המנצח: "קרב הפויקה" או "סדנת המרקים".

הצוות מחולק לקבוצות. כל קבוצה מקבלת חומרי גלם בסיסיים (ירקות שורש, בשר/קטניות, תבלינים), עצים למדורה וסיר ברזל כבד (פויקה).

המשימה: להכין את התבשיל המנחם ביותר בתוך שעתיים.

הערך הארגוני:

• ניהול משאבים: איך מחלקים את העבודה? מי חותך, מי אחראי על האש, מי מתבל?

• סבלנות: בישול איטי דורש סבלנות, בניגוד לתרבות האינסטנט.

• אירוח ונתינה: בסוף, כולם אוכלים מהסירים של כולם. הרגע שבו יושבים סביב המדורה עם קערת מרק מהבילה הוא רגע שיא של אינטימיות ארגונית ששום מסעדת מישלן לא תספק.
  

ה-ODT האורבני: מתחת לגג של העיר

למי שרוצה להישאר במרכז ועדיין לחוות פעילות, המרחב האורבני המקורה מציע פתרונות נהדרים.

• שווקים מקורים: שוק מחנה יהודה (החלק המקורה), שוק הכרמל או מתחם שרונה מרקט. משימות של "המרוץ למיליון" בתוך השוק – למצוא חומרי גלם נדירים, לראיין סוחרים ותיקים, לפתור חידות היסטוריות. הריחות, הצבעים והצפיפות מייצרים אדרנלין, והגג שומר מהגשם.
  

• מוזיאונים אינטראקטיביים: מוזיאון המדע, מוזיאון "דיאלוג בחשיכה" או מרכזי מבקרים. המקום סגור, אבל הפעילות היא בתנועה. במקום לשבת בכיתה, הצוות חוקר, נוגע ולומד.
  

• אסקייפ סיטי: במקום חדר בריחה אחד קטן, משחקים בתוך מתחם אורבני שלם (כמו מתחם התחנה או נווה צדק) עם מטריות ומעילים. הגשם הופך לחלק מהאווירה הבלשית ("לונדון").
  

ערכת החורף: מיתוג ודאגה

חלק בלתי נפרד מהצלחת האירוע הוא ההכנה הלוגיסטית והמסר שעובר לעובד: "דאגנו לך".

בקיץ מחלקים כובע ובקבוק מים. בחורף, ה"קיט" (Kit) הוא הרבה יותר רגשי ומפנק.

דמיינו שהעובדים עולים לאוטובוס ומחכה לכל אחד על המושב ערכה ממותגת הכוללת:

• מטריה איכותית.

• חם צוואר או כובע גרב ממותג.

• שקית חימום אישית לידיים.

• תרמוס אישי קטן.

המסר שעובר הוא: "אנחנו יודעים שקר בחוץ, אבל אנחנו עוטפים אותך". זהו מסר חזק של אכפתיות שבונה נאמנות. העובד מרגיש שהחברה השקיעה בנוחות שלו, ובתמורה הוא מגיע עם ראש פתוח לפעילות.

ניהול סיכונים: תוכנית B היא החיים

עם כל האהבה לחורף, אי אפשר להתעלם מכוח עליון. סופה קיצונית יכולה להשבית פעילות שטח. לכן, ב-ODT חורף, תוכנית המגירה (Plan B) היא לא המלצה, היא חובה חוזית.

מפיק מקצועי או מנהל הדרכה חייב לוודא שיש אלטרנטיבה זמינה באותו מחיר ובאותו אזור.

למשל: אם תכננו ניווט ביער והתחיל מבול – האם יש לנו אולם ספורט סמוך משוריין שבו אפשר לעשות פעילות ODT (Indoor)? האם יש אוהל ענק שיכול להכיל את כולם?

הידיעה שיש גיבוי מורידה את מפלס החרדה של המארגנים ומאפשרת ליהנות מהתכנון המקורי בראש שקט.

החורף מלא באפשרויות

בחלק זה שברנו את המיתוס שחורף משמעותו "להיתקע במשרד".

ראינו שהמדבר הוא בשיאו, שהאוכל טעים יותר, ושהשילוב בין קור בחוץ לחום בפנים מייצר דינמיקה מחשמלת.

אבל מה התוכן? מה עושים בפועל בתוך היורט המחומם או סביב המדורה כדי לייצר ערך עסקי? איך לוקחים את האווירה האינטימית הזו והופכים אותה לסדנת עומק שפותרת בעיות בצוות?

הגענו לחלק השלישי והמסכם. בחלק הראשון דיברנו על הפסיכולוגיה של ההתכנסות ("אפקט המדורה"). בחלק השני הצגנו את הפורמטים הלוגיסטיים (מדבר, בישול שדה). כעת, נכנסים ללב העניין: התוכן.

אחרי שדאגנו שיהיה חמים, נעים וטעים, מה אנחנו עושים עם הזמן הזה? איך הופכים את האווירה האינטימית של החורף למנוף לצמיחה עסקית ואישית?

מהאוהל אל הלב – תוכן, עומק וצמיחה

יש משהו באקוסטיקה של החורף שהוא שונה. הגשם בחוץ, הרוח ששורקת, והשקט היחסי בפנים – כל אלו מייצרים תדר של האטה. בעולם העסקי התזזיתי, האטה נתפסת לעיתים כחולשה, אך למעשה היא תנאי הכרחי לשיקול דעת אסטרטגי.

אי אפשר לקבל החלטות הרות גורל או לפתור משברים עמוקים בצוות כשנמצאים ב"פול גז" בקיץ. החורף מספק לנו את ה"מיכל" (Container) המושלם לעבודת עומק. בחלק זה נציג מתודולוגיות תוכן שנתפרו במיוחד לאווירה הזו, ומאפשרות לצוותים לסגור מעגלים ולפתוח חדשים.

טקס הסיום וההתחלה: האש והאפר

סוף השנה האזרחית (דצמבר) הוא הזמן הקלאסי לסיכומים. במשרד, סיכום שנה נראה כמו מצגת פאוור-פוינט עם גרפים של מכירות. ב-ODT חורפי, סיכום שנה הוא טקס רגשי ומשחרר.

מתודולוגיית "לשרוף ולשמור":

יושבים סביב המדורה (או הקמין). כל משתתף מקבל שני פתקים.

• פתק "לשרוף": על הפתק הזה כותבים משהו שאנחנו רוצים להשאיר מאחור בשנה החולפת. זה יכול להיות הרגל מגונה, כעס על פרויקט שנכשל, אכזבה, או דפוס התנהגות שמעכב אותנו. אחד אחרי השני, זורקים את הפתקים לאש ורואים אותם מתכלים. האקט הפיזי של השריפה הוא תרפויטי ומשחרר.

• פתק "לשמור": על הפתק הזה כותבים את ההצלחות, הלקחים והחוזקות שאנחנו לוקחים איתנו לשנה החדשה. את הפתק הזה שומרים בכיס.

הפעילות הזו, כשהיא נעשית באווירה הנכונה, מאפשרת לצוות "לנקות שולחן" רגשי לפני שנכנסים ללחץ של ינואר.

סדנת החזון: לזרוע זרעים בבוץ

כפי שציינו בחלק הראשון, החורף הוא זמן השורשים. זהו הזמן הטוב ביותר לעסוק בלמה (Why) של הארגון, ולא רק באיך (How).

כאשר הצוות מנותק מהיומיום ונמצא במקום חמים ומוגן, המוח הפתוח לחשיבה יצירתית וארוכת טווח.

פעילות "העץ הארגוני":

במקום לכתוב תוכנית עבודה באקסל, מציירים את העתיד. משתמשים במטאפורות מהטבע שמקיף אותנו:

• השורשים: מהם הערכים שלא משתנים גם כשסוער בחוץ?

• הגזע: מהן יכולות הליבה שלנו שמחזיקות אותנו יציבים?

• הענפים: לאילו כיוונים חדשים אנחנו רוצים לצמוח בשנה הבאה?

• הפירות: מה ייחשב להצלחה בסוף השנה הבאה?

השימוש בשפה ויזואלית ומטאפורית מאפשר לעקוף את הציניות והביקורתיות ומייצר שיח של חלומות ותקווה.

סטוריטלינג: סיפורי חורף

ישנה מסורת עתיקה של "סיפורי חורף". כשחשוך וקר בחוץ, בני האדם מספרים סיפורים. זוהי הדרך הטובה ביותר להעביר ידע, מורשת ותרבות.

יום צוות חורפי הוא ההזדמנות להכיר את האנשים שמאחורי הטייטלים.

מעגל הסיפורים:

במקום סבב היכרות רגיל ("שמי דני ואני מנהל מוצר"), מבקשים מכל משתתף לספר סיפור אישי הקשור לנושא מסוים, למשל: "רגע של חוסן", "כישלון שלימד אותי שיעור", או "הדבר שאני הכי גאה בו".

האווירה האינטימית של החורף, עם כוס יין או שוקו חם ביד, מעודדת פתיחות. מחקרים של ברנה בראון ואחרים מוכיחים שפתיחות היא הבסיס לאמון. צוות שמכיר את הסיפורים האישיים והקשיים של חבריו, הוא צוות שילחם אחד בשביל השני ברגעי משבר.

חוסן בתנאי אי-ודאות: השיעור של הטבע

החורף הוא מטאפורה מצוינת לעולם העסקי המודרני (VUCA World): הוא בלתי צפוי, לעיתים סוער, ולעיתים אפור.

פעילות שטח בחורף (גם אם היא קצרה ומתונה) מלמדת שיעור חשוב בחוסן.

כאשר הצוות יוצא להליכה ופתאום מתחיל גשם, או כשהם צריכים להדליק אש מעצים רטובים – הם מתרגלים סתגלנות.

בדיבריפינג (עיבוד) שלאחר מכן, המנחה יכול לחבר את החוויה למציאות הארגונית:

• "איך הגבנו כשהתנאים השתנו פתאום?"

• "האם נכנסנו לפאניקה או שחיפשנו פתרון?"

• "מי לקח פיקוד ומי דאג למורל?"
  

לא רק להתחמם – ללמוד מהקור: המודל של "צל הדרך"

"רבים בורחים מהקור, אבל ב'צל הדרך' אנחנו משתמשים בו ככלי אבחוני. החורף מספק לנו הזדמנות נדירה להפעיל את כלי 'עיבוד ההתרחשות' על מצבי אי-נוחות. כשהתוכנית משתנה בגלל גשם פתאומי, אנחנו עוצרים ובודקים: איך הצוות הגיב לשינוי? האם נוצרה סולידריות או האשמה? במקביל, אנו מפעילים 'חקירת משימה': התוכנית הייתה X (ניווט יבש), המציאות הייתה Y (בוץ). איך גישרנו על הפער? הניתוח הזה הופך את הגשם מ'הפרעה' לשיעור מאלף בגמישות ניהולית."

המסר שעובר הוא: "אנחנו לא יכולים לשלוט במזג האוויר (בשוק), אבל אנחנו יכולים לשלוט בלבוש שלנו ובהתנהגות שלנו". זהו מסר מעצים שבונה ביטחון עצמי תאגידי.

הקונספט הדני: הוגה (Hygge)

אי אפשר לדבר על חורף בלי להזכיר את המושג הדני "Hygge" (מבוטא: הוגה). הדנים, שנחשבים לעם המאושר בעולם למרות החורף הקשוח שלהם, פיתחו פילוסופיה שלמה סביב יצירת אווירה חמימה, נעימה וביתית.

בפעילות צוות, אנחנו מאמצים את ה-Hygge ככלי ניהולי.

המטרה היא לייצר תחושה של "בטיחות פסיכולוגית".

איך עושים את זה?

• תאורה רכה וצהובה (בלי פלורוסנטים).

• ישיבה במעגל קרוב על כריות או כורסאות נוחות.

• אוכל מנחם וביתי.

• מוזיקת רקע שקטה.

• הסרה של רשמיות.

כאשר המוח מזהה סביבת Hygge, הוא מוריד את מפלס הסטרס (קורטיזול) ומפריש אוקסיטוצין (הורמון האהבה והחיבור). במצב הזה, הקונפליקטים מתרככים, והאגו מפנה מקום להקשבה. זהו המצב האידיאלי לפתרון סכסוכים בצוות.

סיכום הטרילוגיה: אל תיכנסו לתרדמת חורף

סדרת המאמרים הזו באה לקרוא תיגר על הנטייה הטבעית שלנו להסתגר ולהירדם בחורף ("תרדמת חורף").

ראינו שהחורף הוא דווקא העונה החמה ביותר לפיתוח ארגוני:

1. למה? כי זה הזמן להעמיק שורשים, לבנות חוסן ולתכנן את העתיד.

2. איך? באמצעות המדבר הפורח, מתחמים היברידיים ואוכל מחמם.

3. מה? באמצעות טקסי סיום והתחלה, סטוריטלינג ויצירת אינטימיות.
   

מנהלים שבוחרים להשקיע בצוות שלהם דווקא עכשיו, משדרים מסר עוצמתי: "אנחנו כאן, אנחנו ערים, ואנחנו צומחים – לא משנה מה מזג האוויר בחוץ".

ההשקעה הזו תחזור בריבית דריבית באביב, כשהצוות יגיע לקו הזינוק של הרבעון השני כשהוא מגובש, טעון באנרגיה וממוקד במטרה.

החורף הוא לא הזמן לישון, הוא הזמן לבנות את היסודות. אבל כדי שהאינטימיות הזו תהפוך לצמיחה עסקית, צריך יד מכוונת. ב'צל הדרך', אנחנו יודעים לייצר את האיזון העדין שבין החום המפנק של המדורה לבין הדיוק החד של מעגל שיחת ההתבוננות.

אל תחכו לאביב כדי לגלות שהשורשים שלכם רדודים. בואו ננצל את החורף כדי לעשות עבודת עומק אמיתית. המרק עלינו, התובנות עליכם.

בואו נדבר.