המשימה: 20 שימושים לחפץ אחד

מניחים במרכז הקבוצה חפץ פשוט.

זה יכול להיות כיסא, חבל, קופסת קרטון, בקבוק ריק, עיתון או אפילו אטב כביסה.

המשימה של הצוות:

למצוא בתוך חמש דקות לפחות 20 שימושים שונים לחפץ.

אסור לחזור על אותו רעיון בניסוח אחר.

בהתחלה הרעיונות מגיעים מהר.

כיסא הוא מקום לשבת. אפשר לעמוד עליו.אפשר להניח עליו דברים.

ואז מגיע הרגע המעניין.

הרעיונות הברורים נגמרים.

ופה מתחילה העבודה האמיתית.

כשהתשובות הקלות נגמרות

ברגע שהפתרונות המוכרים נגמרים, קורה משהו בקבוצה.

מישהו זורק רעיון שנשמע קצת מוזר.

מישהו אחר ממשיך אותו.

רעיון של אדם אחד הופך לחומר הגלם של אדם אחר.

פתאום הכיסא כבר אינו רק כיסא.

הוא יכול להיות מחסום, במה, מתקן אימון, כלי נגינה, סימון דרך או חלק ממשהו גדול יותר.

וזה בדיוק המקום שבו מתחילה חשיבה מחוץ לקופסה.

לא כשמבקשים מאנשים "להיות יצירתיים", אלא כשמכריחים את המחשבה להמשיך גם אחרי שהתשובות הראשונות נגמרו.

ומה קורה בצוות?

כאן אני עוצר את הפעילות ושואל:

מי העלה את הרעיונות הראשונים?

מי העז להציע רעיון שנשמע בהתחלה לא הגיוני?

האם היו רעיונות שנפסלו מהר מדי?

האם רעיון של אדם אחד גרם לאחר לחשוב על משהו חדש?

ומה קרה אחרי שהקבוצה הייתה בטוחה שכבר אין לה יותר רעיונות?

פה יש להוסיף תמונה של צוות קטן סביב שולחן, עם חפץ פשוט במרכז, באווירה טבעית ולא מבוימת מדי.

לפעמים הבעיה אינה מחסור במשאבים

גם בארגונים אנחנו נוטים לחפש משהו חדש.

עוד כלי. עוד תקציב. עוד עובד. עוד מערכת. עוד פתרון.

אבל לפעמים כדאי לעצור ולשאול:

האם באמת חסר לנו משהו, או שאנחנו פשוט משתמשים במה שכבר יש לנו רק בדרך אחת?

אותם אנשים.

אותו ציוד.

אותו תקציב.

אותו צוות.

אבל אולי אפשר לחבר ביניהם אחרת.

יצירתיות מתחילה בעוד רעיון אחד

אני אוהב את התרגיל הזה משום שאין בו תשובה נכונה.

המטרה אינה להגיע ל-20 שימושים.

המטרה היא להגיע לרגע שבו כולם חושבים שנגמרו הרעיונות, ואז לנסות למצוא עוד אחד.

כי לא פעם דווקא הרעיון שמגיע אחרי שחשבנו שכבר אין לנו מה להציע, הוא הרעיון שפותח כיוון חדש.

לפעמים חשיבה מחוץ לקופסה מתחילה דווקא במה שכבר נמצא בתוכה.

יגאל בן דניאל

יועץ ארגוני, מנחה קבוצות ומורה דרךצל הדרך