30 עיגולים: תרגיל חשיבה מחוץ לקופסה

לפעמים כדי לגלות עד כמה החשיבה שלנו מקובעת, לא צריך משימה מורכבת.

מספיק דף נייר ועליו שלושים עיגולים ריקים.

המשימה נשמעת כמעט פשוטה מדי: בתוך זמן מוגבל, הפכו כמה שיותר מהעיגולים לציורים של דברים שונים.

עיגול אחד יכול להפוך לשמש. אחר לכדור. לפרצוף. לשעון. לגלגל. לכפתור.

אבל אחרי כמה רעיונות קורה משהו מעניין.

הרעיונות הראשונים מגיעים מהר. אחר כך אנחנו מתחילים לחפש.

ופה מתחיל התרגיל האמתי.

איך מבצעים את המשימה?

מחלקים לכל משתתף דף ועליו 30 עיגולים.

נותנים לקבוצה שלוש דקות.

המשימה:

להפוך כמה שיותר עיגולים לדברים שונים.

אין צורך לצייר יפה. אין ציון על כישרון אמנותי.המטרה היא לייצר כמה שיותר אפשרויות.

מותר להפוך עיגול לפנים, לפרי, לכדור הארץ, לעין, לגלגל או לכל דבר אחר שעולה בראש.

אבל יש כלל חשוב:

לא עוצרים כדי לחפש את הרעיון המושלם. ממשיכים לייצר רעיונות.

ואז עוצרים

אחרי שלוש דקות אני מבקש מהמשתתפים להניח את העט.

עכשיו מתחילות השאלות המעניינות.

כמה עיגולים הצלחתם למלא?

האם הרעיונות הראשונים הגיעו מהר?

באיזה שלב התחלתם להיתקע?

האם חזרתם שוב ושוב לאותו עולם של רעיונות?

והשאלה שמעניינת אותי במיוחד:

מה קרה בראש שלכם כשהרגשתם שאין לכם יותר רעיונות?

חשיבה מחוץ לקופסה מתחילה לפני הפתרון

אנחנו אוהבים לדבר על יצירתיות כאילו היא תכונה שיש לאנשים מסוימים.

יש אנשים יצירתיים ויש כאלה שפחות.

אבל פעמים רבות הבעיה אינה שאין לנו רעיונות.

הבעיה היא שאנחנו נעצרים מוקדם מדי.

מצאנו פתרון סביר והמוח אומר לנו: מצוין, אפשר להמשיך הלאה.

במשימה הזאת אין לנו את האפשרות הזאת.

העיגולים הריקים ממשיכים לחכות.

ואז אנחנו נאלצים לעבור מהרעיונות הברורים אל הרעיונות הפחות צפויים.

שם מתחיל להיות מעניין.

ומה קורה כשעושים את זה בצוות?

כאן אני אוהב לקחת את התרגיל צעד נוסף.

במקום שכל אחד יעבוד לבד, אפשר להניח דף גדול במרכז ולתת לצוות לעבוד יחד.

פתאום רעיון של אדם אחד גורם לאדם אחר לחשוב על משהו חדש.

מישהו רואה בעיגול כדור.

מישהו אחר רואה ירח.

שלישי רואה חור בקיר.

ורביעי בכלל מחבר כמה עיגולים יחד ויוצר משהו שאף אחד לא חשב עליו קודם.

וזה כבר לא רק תרגיל ביצירתיות. זו דרך לראות כיצד רעיונות עוברים בתוך צוות.

למה אנחנו נתקעים על הרעיון הראשון?

בעבודה זה קורה כל הזמן.

מגיעה בעיה.

מישהו מציע פתרון.

הפתרון נשמע הגיוני, ולכן כולם מתחילים לדבר על הדרך לבצע אותו.

אבל אולי השאלה החשובה יותר היא:

אילו פתרונות עדיין לא העלינו?

לפעמים הצוות אינו צריך להיות חכם יותר.

הוא צריך להישאר עוד קצת בתוך השאלה.

להעלות עוד אפשרות.

ועוד אחת.

ורק אחר כך לבחור.

המשימה מסתיימת. החשיבה ממשיכה.

שלושים העיגולים הם רק משחק קטן.

אבל הם מאפשרים לראות משהו גדול יותר.

כמה מהר אנחנו מחפשים תשובה.

כמה מהר אנחנו מתאהבים ברעיון הראשון.

וכמה אפשרויות חדשות מופיעות כאשר אנחנו נותנים לעצמנו עוד כמה דקות לחשוב אחרת.

בפיתוח צוות אני משתמש במשימות כאלה לא כדי לבדוק מי יצירתי יותר.

אני משתמש בהן כדי לפתוח שיחה:

איך אנחנו חושבים כצוות?

האם אנחנו באמת מאפשרים לרעיונות שונים להיכנס לחדר?

והאם לפני שאנחנו אומרים "מצאנו את הפתרון", בדקנו אילו פתרונות נוספים עדיין מחכים לנו?

לפעמים חשיבה מחוץ לקופסה אינה למצוא מיד רעיון מבריק. לפעמים היא פשוט לא לסגור את הקופסה מהר מדי.

יגאל בן דניאל יועץ ארגוני, מנחה קבוצות ומורה דרך | צל הדרך