מאחורי הקלעים של ימי גיבוש – לא מה שחשבתם.

מה זה בכלל לאמן צוותים?

הצד שלא מספרים לכם…

עשרה ימים לפני כל סדנה – הראש כבר מתחיל לרוץ.אני עובר על פרטי הקבוצה, בודק את האתגרים, מקיים שיחות עם מנהל הצוות, ומנסה לדמיין את הדינמיקה שתיווצר.

ותמיד, אבל תמיד, מתגנבים גם הספקות:מה אם הם לא יתחברו?מה אם התרגילים לא יעבדו?מה אם זה ייראה כמו עוד "סדנה מיותרת"?ואולי בכלל יתערב גורם חיצוני – עומס, חמסין, או גיוס פתאומי?

ככל שהמועד מתקרב, המחשבות מתרוצצות. הסרט בראש מלא בשתיקות מביכות, מבטים ריקים וקבוצה שלא באמת רוצה להיות שם.

אבל אז מגיע יום הסדנה.והקסם קורה.

קבוצה סקפטית מתחילה להיפתח.אנשים שנמצאים בקונפליקט מוצאים שפה חדשה לשתף פעולה.חבר שביומיום כמעט ולא נשמע – פתאום מביא רעיון שמרים את הקבוצה כולה.החיוכים חוזרים, הקירות יורדים, והצוות מגלה מחדש את הכוח שלו.

ואני?אני נזכר למה אני עושה את זה.ללוות, לצחוק, לשתף, ולהעניק כלים אמיתיים שאנשים לוקחים איתם גם אחרי שהיום נגמר.זה לא קסם במובן המסתורי – זה קסם שנולד מהמפגש האנושי, מהנכונות לנסות ומהאומץ להתחבר באמת.

וזה קורה כל פעם מחדש.

רוצים לדעת איך אפשר לגלות את הקסם גם בצוות שלכם?

פו גדול בשחור-לבן, מוכן להפצת הזרעים ברגע ובכיוון המדויקים.

אשמח לשוחח.