שדה מוקשים

תיאור המשימה

תרגיל תקשורת ואמון קלאסי, דינמי ומלא אקשן, המציב את המשתתפים במצב של תלות הדדית מוחלטת בתנאי אי-ודאות. משתתף אחד שעיניו מכוסות נדרש לחצות מסלול מכשולים ("שדה מוקשים") המורכב מציוד משרדי, חבלים או אביזרים פזורים, כשהוא מסתמך אך ורק על ההנחיות הקוליות של חברי צוותו.

התרגיל מציף מיידית את חשיבות הדיוק בתקשורת: עודף קולות, הנחיות מסורבלות או דיבור במקביל מייצרים כאוס ומכשילים את הצועד. המשימה מחייבת את הצוות לייצר שפה משותפת, נקייה מרעשים, ולבסס אמון מלא בין המוביל למובל.

מתודולוגיה ומהלך הפעילות

• הקמת שדה المוקשים: המנחה מפזר במרחב הליכה מוגדר מכשולים שונים (כגון קונוסים, כסאות, בקבוקים או ציוד משרדי).

• כיסוי עיניים והצבת המובילים: המשתתף שנבחר (או זוג משתתפים) מכסה את עיניו בכיסוי אטום וממוקם בנקודת הזינוק. חברי הצוות עומדים מחוץ למתחם.

• הובלה קולית בלבד: לפי אות, הצוות נדרש להכווין את הצועד לנקודת הסיום. נאסר כל מגע פיזי – ההכוונה מתבצעת במילים בלבד ("צעד אחד ימינה", "עצור", "הרם את רגל שמאל מעט").

• נגיעה במוקש והחזרה: במידה והצועד נוגע באחד המכשולים, הוא חוזר חצי מטר לאחור (או לנקודת הזינוק, לפי רמת הקושי שהוגדרה) והצוות נדרש לדייק את ההנחיות מחדש.

ערכים ומיומנויות נרכשות

• בניית אמון הדדי: נכונות של המשתתף לשחרר שליטה ולהסתמך באופן מלא על הקולגות שלו.

• תקשורת ממוקדת ונקייה מרעשים: תרגול מתן הנחיות קצרות, מדויקות וחד-משמעיות תחת לחץ.

• סנכרון וקואורדינציה קבוצתית: הגדרת מובל/מוביל ברור בצוות למניעת התנגשות הנחיות ובלבול.

שאלות נפוצות (FAQ)

ש: מהי הטעות הנפוצה ביותר של צוותים בתרגיל זה?

ת: צעקות במקביל. כשאופטימיים ורוצים לעזור, כמה חברי צוות נוטים לצעוק הנחיות בו-זמנית, מה שיוצר הצפה תחושתית אצל הצועד. הצוותים המצליחים ממנים "מכוון ראשי" אחד או מחלקים את המסלול למקטעי אחריות.

ש: כיצד התרגיל מתחבר לעבודה היומיומית בארגון?

ת: התרגיל מהווה אנלוגיה מצוינת להובלת עובדים או פרויקטים בתנאי ערפל ואי-ודאות: כשהעובד בשטח לא רואה את התמונה המלאה, הוא חייב לסמוך על הנחיות הניהול – והמנהל חייב לספק הנחיות בהירות, קצרות ומדויקות ללא רעשי רקע.