"מי מעז לקרוא את מעופם של העורבים? " (מתוך האלכימאי)
קבוצות רבות עוברות חוויות ,אבל יגאל בן דניאל מעביר אותם תהליך של שינוי בחשיבה, בהסתכלות על הסביבה , לקבוצה ואולי החשוב מכל לדעת שיש ביכולתנו להגשים שינוים אישים, ובמעגלים נוספים...


.jpg)

רשמים מהטיולים של 'צל הדרך'
הטבע מדבר בכל רגע ורגע , בכל שול ורגב , אך לא סתם מדבר , אלא מדבר אלינו באופן אישי, כל משהו אנחנו צריכים לעשות, הוא להיות קרויים ולהאזין למסר.
כל דבר בעולם הזה נושא בתוכו מסר עמוק ואם נדע לקרוא את 'שפת הסימנים' נוכל לשפר את המפה על גבי ה GPS האישי שלנו , וכך נדע היכן אנחנו עומדים בכל רגע נתון , זוהי מיומנות שאפשר ללמוד.
לטיולים של צל הדרך יש אופי מיוחד והוא בכל שהם מהווים צומת דרכים מעניינת בין 'אימון' לבין חווית הטבע .
זכור לי דברו של יגאל בן דניאל מומחה להתבוננות בסביבה, באחד מהטיולים כאשר הוא שואל את המשתתפים 'מה תקחו מהטיול הזה?' ,
התגובה אם לא לומר האינסטינקט הראשוני הוא לומר 'תמונה של המדבר', 'את האבן המיוחדת הזאת' , ולאט לאט עם השיחה נחשפים רבדים עמוקים יותר בתודעה והקליפות נבקעות והמשתתפים מעמיקים יותר ויותר ותשובתם משתנות בהתאם 'את השלווה הזו' , 'את הנועם שיש כאן' , 'את מה שיש בינינו' וכן הלאה , דומה כי למתבונן מהצד שיחה במהלך הטיול תראה כסתמית וכמלל של מדריכה בחברת להגנת הטבע (מתוך חיבה והערכה צרופה למדריכות ומדריכים של החברה להגנת הטבע..) המתארת את היווצרותה של המערה ,
אך יש משהו בשאלות אותן שואל בן דניאל שיוצר סדק בבולדר, ערך מוסף.
באחת המערות שהיינו בהר סדום , מבקש בן דניאל מאחד המשתתפים בעומקה של המערה בעלטת חשכה להדליק נר אחד קטנטן, 'כמה אור מתפשט לכל המקומות' , 'שימו לב כמה גדול הצל שלנו בחושך' , המערה עמוסה במשתתפים עובדים צעירים ומוכשרים של חברה מצליחה בתחומה, דוממים בדומה לזירת שח-מט, דממה מבחוץ , סערה וברקים מבפנים.
לאחר כמה שעות של טיול משותף מובן לכולם כי אין הכוונה כאן היא כפשוטה המילולי, במקום אחר בטיול שכל כולו ירח דבש מזהה יגאל בן דניאל את שקיעת הלב והדכדוך שלחתן האירוע בכבודו ובעצמו , ומקרה שקרה כך היה ובאותה שיחה ממש בין יגאל בן דניאל לבין החתן לוקח בן דניאל פרוסות מן העוגה ומתחיל לפזר חתיכות קטנטנות סביב עץ השיטה בלב המדבר ואין במקום ולו חתול אחד זולת בן דניאל והזוג הנאהב, בעודו מפזר חתיכות קטנטנות מתפלא ומסוקרן החתן למראה המוזר מדוע הוא משליך לחינם חתיכות עוגה ,בן דניאל משיב כי הטבע עצמו מביט בנו ומאזין לנו ומשתתף השתתפות פעילה בכל צעד שלנו והוא כאן איתנו ממש משתתף בירח הדבש , ראוי לתת גם לבריות החביבות שמסביבנו חלק מהעוגה , 'אך כאן מדבר שממה! מפציר החתן ומשתומם על מעשהו' , 'עוד זה מדבר וזה בא' מגיחה מהאופק ציפור-סלעית זעירה , חוטפת פיסת עוגה במקורה העדין ועפה לדרכה .. ולאחר שעפה הסלעית לדרכה נשאר החתן עמום חסר מילים , ולאחר שעה קלה העלה חיוך רחב על פניו ונדמה כי התחדש והתמלא ליבו..
לחווית הטיול יש גם מימדי עומק היסטוריים כאשר אנו מתחברים שוב אל ארועים היסטוריים של אבות אבותינו שהתרחשו באותם המקומות ממש, שהם למעשה חוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, בכל פעם במופעים שונים . כאשר אנחנו רוצים לדעת היכן אנחנו על גבי סירה בלב ים וברשותינו מכשיר GPS , המכשיר מתוכנת לקרוא שלוש נקודות על מנת לבצע חיתוך בין הנקודות 'לצמצם אפשרויות' ולהגיע לנקודה אחת חד משמעית שבה אנו נמצאים , ככל שהמכשיר יצליח לאתר תשדורת מיותר לווינים כך נדע היכן אנחנו ברזולוציה גבוהה ומדוייקת יותר, באותו אופן בדיוק האדם עובד . צא ולמד. אם נשכיל לקחת "אזימוטים" מכמה מקורות שונים המרוחקים מאיתנו ומקיפים אותנו נוכל לדעת יותר בדיוק היכן אנו עומדים , כמה מנקודות הייחוס החשובות בחיינו הן – ההיסטוריה בכלל ושל עמנו בפרט, הכללים היפים החבויים בטבע ומה אם מלמדים אותנו (עיקרון שצוין בתחילת החיבור) , הזמן הספציפי בו אנו עומדים .
כלל ידוע לכל מטייל הוא, שכאשר מטייל מן העיר יצא למדבר, יחוש באזניו בצליל טורדני כמעיין צפצוף ארוך ומתמשך, הדרך היחידה להשקיט את הצפצוף הזה הוא להימצא במדבר עוד יומיים-שלושה, היכן ההיגיון בדבר הרי המדבר הוא שקט הרבה יותר ביחס לעיר!
מנין מגיע הצפצוף הזה? מסתבר, כי זה צפצוף שהמוח שלנו מייצר כדי "להתמודד" עם השקט , כלומר, המוח שלנו למעשה מייצר רעש כדי להתמודד עם שקט... אולם יפה לנו מאוד המסקנה שרק כאשר אנו מתנתקים לרגע מההמולה השוררת סביבנו , אנו זוכים ביכולת אמתית לרגיעה מנטלית , למצב בו החושים שלנו מתחדדים , בו הלך החשיבה שלנו משתנה . "מה אני לוקח איתי מהטיול? " , "הכיסים שלי מלאים במטילי זהב" עניתי.
קבוצות רבות עוברות חוויות, אבל יגאל בן דניאל מעביר אותם תהליך של שינוי בחשיבה, בהסתכלות על הסביבה , לקבוצה ואולי החשוב מכל לדעת שיש ביכולתנו להגשים שינוים אישים, ובמעגלים נוספים...
נכתב על ידי ירון שבטיאל מורה דרך