שינוי בעזרת התבוננות ונגיעה בטבע

פעילות בטבע ועבודה עם הטבע הן חלק מאבני יסוד בשיטת העבודה.

בטבע יש כוחות ריפוי רבים, החולי והבריאות שניהם כאחד טבעיים, שניהם מצבים של שינוי, המחליפים זה את זה

שינוי בעזרת התבוננות ונגיעה בטבע
הקדמה
הפעילות בטבע והעבודה עם הטבע הן חלק מאבני יסוד בשיטת העבודה של 'שיטת אלטשולר' לטיפול בטראומה. מושגה הבסיסי של השיטה - היסוד החי - שאול מהטבע ומחזיר את המטופל אליו בצפייה לעורר את כוח הריפוי הטבעי הטמון באדם.

היסוד החי או יסוד החיים, כשמו כן הוא. הוא יסוד המעניק לחיים סיבה, כיוון, משמעות, הוא מעניק כלים ועקרונות להגשמת החיים במלואם. באופן עקרוני על היסוד החי להיות באינטראקציה מתמדת, ביחסי גומלין, עם כל מה שניתן לכנות אדם; האדם, ברמתו הפיזית, הנפשית והרוחנית.

אירוע טראומתי, הוא מצב שבו היסוד החי, או לב החיים, או הכוח המניע את החיים מתנתק מהמערכות ה"משרתות" אותו; קרי השכל המרגיש, השכל החושב, והגוף הפועל והנעה. הנתק מתבטא בכשל מערכתי שמקיף חלק ניכר מתחומי החיים, אך לא משתק את החיים כליל. ניתן לנסות להבין את התופעה, כמצב שבו בזמן של אימה חד פעמית או המתמשכת נחשף היסוד החי לאיום בפועל או לתחושה של איום על עצם קיומו.

הסכנה או תחושת הסכנה גורמת לתהליך פנימי במוח, תהליך של נתק וקצר, שלא מאפשר לעולם החיצוני להגיע ולחבל ביסוד החי. הנתק נועד להגן על היסוד החי מפני חיסול או פגיעה משמעותית. בזכות מנגנון זה, היסוד החי אינו נפגע, אלא נסוג יותר ויותר ומיצר מערכות מיסוך והגנה. על היסוד החי יכולים להיערם רובדי מיסוך עד כדי כך, שהאדם לא יהיה מסוגל לגעת בו, לתקשר והאדם לא ימצא סיבה להמשיך ולהתקיים; קיום נפשי רוחני ולעתים אף פיזי.

שיטת אלטשולר, משתמשת במספר דרכי עבודה, להתחבר ליסוד החי ולאפשר לו להניע את תהליך הריפוי. אחת מדרכי העבודה היא 'בטבע ועם הטבע' המשלבת פעילות טיפולית בטבע עצמו ומביאה למרחב הטיפולי אבנים מים עלים ועוד.

למי מיועדת השיטה?
השיטה מיועדת לעזור לכל מי שחווה חוויה טראומטית: אלימות, מלחמה, תקיפה מינית, תאונת דרכים, מחלה קשה,דור שני, אובדן, גירושין או כל חוויה עמוקה אחרת, הגורמת לו סבל ומשבשת את חיו פיזית, נפשית או רוחנית.

השיטה עוזרת לאדם המעונין לעשות מאמץ כדי לחזור לחיים חדשים ומלאים. השיטה מטפלת גם בטראומות התפתחותיות שהן תולדה של קשרים ויחסים עם האחר המשמעותי (הורים, בן זוג ילדים). השיטה מתאימה לילדים ומבוגרים כאחד.

הרחבה של הנושאים המטופלים במאמר זה ונושאים נוספים ניתן למצוא באתר האינטרנט של השיטה http://www.vitality.co.il
 

המאמר מהווה חלק ראשון בסדרה של שלושה מאמרים אשר יעסקו בשיטת אלטשולר ויחסו לטבע.

הטבע ככוח ריפוי
בטבע יש כוחות ריפוי רבים, החולי והבריאות שניהם כאחד טבעיים, שניהם מצבים של שינוי, המחליפים זה את זה. אנו מייחסים למצב הבריא ערך חיובי, אך גם בחולי יש טוב. הבנה זו מקלה עלינו לקבל את השינויים אותם אנו נוטים לכנות מחלות, קבלתן, כחלק ממחזוריות, מאיזה "סדר בלתי מסודר" של העולם, כהשתנות מתמדת.

הטבע יכול לרפא אותנו כשאנו חולים בכמה אופנים:
אופן אחד, על ידי מה שנמצא בתוכנו, על ידי כוח הריפוי הטבעי. יכולת הגוף לרפא את עצמו, היא יכולת מדהימה, גדולה, ומוגבלת כאחת. אנחנו יכולים לעזור לגוף בתהליך הריפוי: אם על ידי מתן חומרים חסרים, או על ידי יצירת סביבה מאפשרת ריפוי.

אופן אחר היא לימוד וקבלת המחלה והסבל כחלק מתהליך טבעי, לימוד זה כשלעצמו מחזק את יכולת הריפוי. בנוסף, סביבה טבעית, לא אורבנית ולא תעשייתית, מחזקת את יכולת הריפוי הנמצאת בגוף; הטבע מספק לנו סביבה שבה הגוף, הנפש והרוח יכולים לרפא את עצמם מהר ונכון יותר, בכלים שיש ברשותם ולקבל מה שלא ניתן לרפא ולשנות.

אם מדובר בטראומה, הרי שהסביבה הטבעית הכוללת בתוכה צמחיה, חיות, אוויר נקי, נוף פתוח, קור, חום, משקעים, מעודדת את החיבור של היסוד החי למערכות הפריפריאליות; השהיה בטבע והפעילות בו מלמדת אותנו להכיר את אופן הפעילות של היסוד החי מתוך חוויה והתבוננות בטבע. פעילות בטבע יוצרת מצב המאפשר ליסוד החי לחדש את הקשרים שנותקו כתוצאה מהטראומה.

הסביבה הטבעית כפי שציינתי, אין בה שיפוטיות, היא מלמדת אותנו לקבל, להשלים, גם עם מה שכואב, סופי, או משתנה. הסביבה הטבעית מאפשרת לנו בזכות ה'שקט', שבתוכה להקשיב לקולות הפנימיים שלנו ביתר תשומת לב. מאפשרת לנו לשמוע את הקול הפנימי שהוא השקט מכל הקולות, להעצים אותו להכיר אותו, ולפעול לפיו ובכך לשחזר את האמון בו: לעזור לו להתחבר מחדש אל המערכות הפריפריאליות ולאפשר למערכות הפיזיות והנפשיות והרוחניות שלנו לפעול מתוך שינוי והשתנות כפי שאנחנו חווים בטבע עצמו.

הטבע מלמד אותנו להתבונן על עצמנו, לחוש את עצמנו, להקשיב לעצמנו ללא מלים, כפי שאנו; כך להזרים את הפעילות הטבעית המרפאה את עצמה. הטבע מלמד אותנו לקבל את היותנו בלתי מושלמים, ולקבל את עצמנו בלתי שלמים.

הטראומה בכל כוחה חושפת לפנינו את עומק מוגבלותנו, את פגיעותינו, את חוסר האונים, את מעמקי הכאב, החידלון והמות; הטבע חושף בפנינו חסר אונים, חידלון, כאב, בפשטות טבעית, ומלמד אותנו שזה טבעי, שזה בסדר. בצד אותן תחושות, אותם מאפיינים, יש עוצמה, יש חיים, יש השתנות, יש התחדשות.

כולם חלק מאותה האריזה. בתוך אותה אריזה שנקרא לה טבע, יש שינוי- המחליף חוסר אונים ביכולת, חידלון בהתחדשות- בחיים, בושה בגאווה, חולשה בכוח, וכולם מתערבלים ומשתנים והופכים להיות יצירת הפאר, ואנו נדהמים לגלותה ביופייה ובכיעורה, אך בעיקר בממשותה המשתנה והדינמית. דוגמה לתהליך של ריפוי טראומה בזכות הטבע ובתוכו ניתן למצוא את סיפור מקרה העץ הנדיב.

 

משמעות הטבע לשיטת אלטשולר
טבע הוא רוח, אוויר, שמש, שמיים, מים, אדמה, סלעים, אבנים, ים, חיות, כלב, חתול, פיל, אריה, דולפין, לוויתן.... פרחים: לבנים, אדומים, סגולים, צבעוניים, קטנים וגדולים, סגורים ופתוחים, חיים ויבשים. הטבע הוא אני ואתה. הטבע הוא, אני מבפנים ומבחוץ, אני קטן, וגדול, אני שונה ומשתנה. הטבע הוא אני אחר ממך.

אנו פוגשים בטבע, כשאנו יוצאים לשדה, להרים, הטבע פוגש בנו כשאנחנו הולכים לים. גם כשאנו יוצאים לרחוב, בסביבה אורבנית, אנו פוגשים בו, באוויר, בשמש, ברוח, באבן שבונה את הבניינים, במתכת שמרכיבה את הדברים נפגש בו גם שלא נצא כלל מהבית.

הטבע הוא הבוס שלנו, בן זוגנו, ילדינו, הטבע הוא אנחנו. הטבע נמצא בכל מקום ואנחנו מקבלים אותו כמובן מאליו. אנו מניחים שלפגוש את הטבע מצריך יציאה אל הטבע; לצאת בסוף שבוע כדי לחוש בו. אך הטבע נמצא בנו ומעניק לנו הכל, הטבע גורם לנו להיוולד ברגע מסוים ומוביל אותנו להיפרד מהעולם ברגע אחר. הטבע מכיל אותנו מראשיתנו ועד סופנו, בחלל, בזמן, מכיל את כל צעד שאנחנו עושים מהרגע שאנחנו קמים בבוקר, ועד למחרת בבוקר. הטבע מוכל בתוכנו בפעימות הלב ובזרימת הדם, ובחיידקים האינסופיים שנמצאים בתוכנו. הטבע מכיל אותנו ומוכל בתוכנו ואיננו מסוגלים להבחין בין ההכלה למוכלות.

טבע שינוי וממשות
ההתבוננות בטבע והפעילות בו מאפשרת לנו לעתים, לראות את חד פעמיותו ואת המגבלה שלנו לאחוז בו. היכולת שלנו לפגוש את הטבע באדישותו מאפשרת לנו לפגוש את הממשי בתוכנו; מצד אחד קיומנו בו משנה אותו, מעצם היותנו ופועלינו, ומצד שני, אין לטבע שום התייחסות אישית אלינו. בשימנו לב אל מחזור החיים של עץ, כשעליו צומחים באביב, ובקיץ מתייבשים לאיטם, ועם בואן של רוחות הסתיו נושרים הם ומותירים אותו עירום בתקופת החורף, אנו מבחינים בתהליך השינוי.

מחזוריות השינוי בטבע מתגשמת גם בנו פיזית, נפשית ורוחנית. ניתן להבחין במחזורי החיים, והרגשות, במחזורי היום והלילה ובמחזורי השנה, ועדיין לא תמיד אנו מצליחים לראות את ההתחלה, את הסוף,ושוב את ההתחלה; את הפריחה את הקמילה, את הנשירה והעירום החורפי בקשרים עם האחר. לא תמיד אנחנו מצליחים להבחין במחזורי הגילוי, ההצמדות, הוויתור, הבחירה והגילוי הנוסף.

בקלות אנו מבחינים בשינוי ובמחזוריות בטבע המרוחק של העץ, הרבה פחות בשינוי ובמחזוריות הקרובה של הטבע המתממש בנו. היכולת שלנו לפגוש את הטבע- היא היכולת שלנו לפגוש את עצמנו. כל מה שנמצא בטבע נמצא בתוכנו. אם אנחנו נהיה מספיק צנועים לראות זאת.

היכולת לזהות את השינוי בתוכנו היא גם היכולת להרגיש שייכות. ההתחברות ליסוד החי בתוכנו מאפשרת לנו לחוות את השייכות הזו לטבע . היסוד החי בתוכנו, היסוד המשתנה הוא היסוד שמסוגל לזהות, לקבל ואינו שופט את השינוי, כפי שהוא קורה בתוכנו. איננו שופטים את העלים כשהם נושרים מהעץ . זהו דרך העולם. אבל כשאנחנו מאבדים אמונות, משנים הרגשות, אנחנו רואים את זה כמשברים ואיננו אומרים "אילו דרכי העולם". כשאנחנו קמים במצב רוח לא טוב, אנחנו לא אומרים זהו דרך העולם, אלא "וואו", מה נעשה. אין צורך לעשות עם זה כלום. זה ישתנה, כפי שזה בא זה ילך.

איך נראה את השינוי הזה? גם מחשבותינו- כפי שהן באות כך הן הולכות. אנחנו יכולים להתבונן בטבע, כלומר להתבונן החוצה וגם פנימה. ההתבוננות פנימה מתורגלת בצורה מופלאה על ידי התבוננות במחשבות בעזרת המדיטציה. טעות היא לחשוב על המדיטציה כניסיון לחסל את המחשבות ולייצר ריק , תפקידה להבחין בשינוי, ללא שיפוט, בקבלה טבעית. נשירת העלים היא נשירת המחשבות, היווצרות העלים היא היווצרות המחשבות. כל עלה יש לו תכונה משלו, כל מחשבה יש לה תכונה משלה.

במידה שנשאל את עצמנו האם העלים הם העץ? תשובתנו תהיה לא. בהקבלה האם המחשבות שלנו הן אנחנו? ושוב נשיב בשלילה. האם הענפים הם העץ, ברור שלא. האם הרגליים שלנו הם אנחנו? נשיב לא. בדרך זו ניתן להרחיב ולשאול ולזכות לתשובה חוזרת ונשנית, לא. הדבר ה'קבוע' ההופך את העץ לעץ הוא השינוי, ומה שהופך אותנו לאנחנו זהו יכולת השינוי - לא להישאר אותו דבר ועדיין להישאר אנחנו- בזכות יחס הגומלין בינינו לבין היסוד החי שבתוכנו.

היכולת שלנו לעבוד בטבע, לעשות תרגילים של הקשבה, של התבוננות, ותנועה, מאפשרת לנו להיות מוכלים במשהו הגדול מאתנו, היכולת שלנו להיכנס ולהיות מוכלים על ידי משהו גדול מאתנו ניתנת לנו על ידי היסוד החי. היסוד החי הוא הוא המאפשר לנו להתחבר לנשגב ולגדול. היכולת שלנו לקבל את הטבע, היכולת שלנו לקבל את עצמנו.

היכולת שלנו לעשות שינויים בטבע, מתוך צניעות, מתוך שמירה על האיזון האקולוגי, מתוך כבוד לבלתי ידוע שהוא רב על הידוע, כיכולת שלנו לעשות שינוי בנו, לקבל את השינוי מתוך שמירה על האקולוגיה של נפשנו, מתוך תחושה שהבלתי ידוע גדול מהידוע.

הטבע, בהיותו משתנה אדיש ומכיל אותנו מאפשר לנו לאשרר את עצמנו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולהפגיש את עצמנו עם היסוד החי. עבודה עם הטבע מחייבת עבודה בלתי השלכתית. איננו משליכים את המחשבות שלנו על הטבע. איננו מנפישים את הטבע. הטבע נוכח ואנחנו נוכחים בתוכו, כחלק ממנו. הנוכחות הזו היא שמאפשרת לנו לחוות את חוויית האישור, השקט, הוויתור, ההקשבה, ההתבוננות, העדר השיפוטיות וההתחברות ליסוד החי שבתוכנו.

העבודה בטבע מתוך ויתור מאפשרת לנו להגיע לצניעות. העבודה עם עצמנו כחלק מהטבע מתוך ויתור מאפשרת לנו להגיע לצניעות שאינה הצטנעות, לצניעות שמאפשרת לנו להכיר את עצמנו, לכבד את עצמנו, ומתוך כך לכבד את האחר בלי לדעת אותו. בלי לשלוט בו כפי שאיננו רוצים שישלטו בנו.

העבודה בטבע הנה עבודה שמחברת אותנו ביתר קלות לאספקטים שונים של היסוד החי. העבודה היא עבודה שנעשית בשקט. הטבע אינו מדבר, הטבע אינו מאיים עלינו בתור מי שאנחנו, הוא אינו אישי. לכן אנחנו יכולים לעבוד בתוכו מתוך השקט. בשקט של הטבע יש קולות כפי שיש בגופנו, פעימות הלב תזוזות הבטן, וקולות העצמות. הקולות של הטבע הם כמו הקולות המלווים את היסוד החי הנדרש לשקט גדול, כדי להשמיע קול.

הפעילות והעבודה בטבע היא גופנית, היא עבודה שמניעה את הגוף מפעילה אותו, מאפשרת לנו לפעול לאט, ולפעמים לאט יותר. כי לטבע אין שעון, יש לו מחזור של לילה ויום, חום וקור, צהרים וערב, ובתוך המסגרת הזו אנחנו יכולים לפעול ולהתאים אותה למחזוריות של הגוף שלנו, סליחה להתאים את הגוף שלנו למחזוריות הזו. לנסות להקשיב לאמירת הגוף, בשעה זאת, מה הגוף אומר ומה הוא אומר בשעה אחרת?

כשאנחנו עובדים בטבע עם מה שהוא נותן לנו, אבנים, סלעים, עצים, ענפים, חיות, חרקים, אנחנו עובדים על דברים ממשיים. דברים שאינם קיימים בשבילנו, אלא מאפשרים לנו להתקרב אל עצמנו, להתקרב אל הצד הטבעי שבנו, שלפעמים מעודף טכנולוגיה, קצת התרחקנו ושכחנו את שפתו.

העבודה עם האבנים, ענפים או עלים, נותנת לנו עבודה עם מישוש, משקל, כובד, מקום, זמן, חלל. גם עבודה עם מרחב, חלל, משקל, סדר, נותנת לנו אפשרות לסדר את הדברים בסדר בעל משמעות עבורנו. אנו לומדים איך בתור בני האדם, אנו מעניקים את המשמעות לדברים. איך אנו מעניקים משמעות לטבע והבנה. כך גם החיים שלנו , צריכים לקבל משמעות על ידינו ומתוכנו ולא על ידי מישהו אחר. ואם זה כך, וודאי שיש לנו את היכולת לעשות זאת. ומי אם לא אנחנו יודעים איך לעשות את זה.

העבודה בטבע דורשת צניעות גדולה.לבקש מהטבע את הרשות ללמוד ממנו ולהיעזר בו. הצניעות הזו היא שמובילה אותנו אליו ואותנו אל עצמנו. איך עושים את הדבר הזה? סידרה גדולה של תרגילים, בעבודה עם רכיבים טבעיים שממחישה ומעצימה את החוויות שאנחנו עוברים ממילא. אך הפעם ללא מגע יד אנוש מוגדר. בתוך סביבה שמכילה אותנו, ולא נבנתה עבורנו. פעילות שאינה משליכה את עולמנו וסיפור חיינו על הטבע אלא מתחברת אליו ברמה מופשטת של מהויות. המפגש הבלתי השלכתי עם הטבע האדיש והנוכח המוכר כל כך והמפתיע מאפשר לנו לחזור ממסעות ארוכים בתוך ראשינו אל הממשי.

השקט של הטבע
אמרתי קודם לכן שהטבע הוא שקט. הטבע אינו שקט אף לרגע. הוא מלא חיים וקולות, אותם עושים בעלי החיים, קול שעושה האוויר בתנועתו, קולות שעושה האדמה בתזוזותיה וקולות שעושים אנו בהימצאותנו בתוכו. הקולות הללו, לעתים יכולים לגרום לשמחה ולעתים לאימה, הם קולות קיימים וממשיים, שקל לנו במסגרתם 'להקשיב' לקול שנמצא בתוכנו. תהודה שנוכחת בקול דממה דקה, נוכחת בקול הפנימי. ייטב, אולי, לכנות את אוסף הקולות האלה קולו של הטבע, שהקול הפנימי שלנו הוא חלק מאותו קול- קולו של הטבע.

בשעה שאו שקועים בתוך מחשבותינו, אנחנו לעולם לא נשמע את ציוץ הציפורים, ולא נבחין בזחילת הנחש בעלים, ובתנועת העכביש שיורד על קור יחיד ממרומי האלון, אך אם נהיה בשקט, ללא שיפוט, ללא משימות, נוכל לשמוע קולות אחרים. קולות שקודם לא ידענו על קיומם, ועכשיו לא רק שאנחנו יכולים לבחור להקשיב להם, אנחנו גם יודעים על קיומם, אנחנו יכולים לשמוע אותם גם בתוכנו. ולשמוע את הסיפור שיש להם לספר לנו, את השיעור שיש לנו ללמוד מהם, שלפעמים או לעתים די קרובות, הוא שונה מהסיפור הרגיל שלנו, מהשיעור הבלתי נגמר שאיננו רוצים ללמוד.

השקט הזה של הטבע, הוא שקט שנמצא בכל משפט שאנחנו אומרים, בתוך העיצורים והתנועות, ובשאיפת האוויר, בין המילים. המחמירים יגידו, שהוא נמצא בעיקר בין המילים, אך לאחר שדיברנו די על הטבע יכולים להבין שהוא נמצא גם כאן וגם כאן. קולות ,חסרי תשומת הלב, שנובעים מהעולם המודרני, פוגעים ביכולת שלנו להקשיב לקולות האלה. הקולות הנובעים מהעולם המודרני, מסתירים את השקט הכל כך מלא של הטבע. מסתירים מאתנו את השקט הפנימי הכל כך מלא שבתוכנו. שהינו הקול של היסוד החי, הקול הפנימי, המתגלה בשקט, הכל כך מלא.

שיטת אלטשולר פותחה בעקבות ריפוי עצמי של איתי אלטשולר, אשר סבל מהלם קרב קשה בעקבות פציעה במלחמת לבנון. באין מזור וישועה לסבלו בדרכים המקובלות, הבין איתי ש 'אם אני לי מי לי ?' והרים עצמו משאול הטראומה בשערות ראשו. בעקבות כישוריו המיוחדים הצליח איתי להפוך את נסיונו האישי המוצלח וחוויותיו, לשיטה שמשתדלת לתת מענה לחוויה של טראומה והשלכותיה, לחוויה של אבדן ומוות ולסבל הנובע מהעדר משמעות קיומית. השיטה מבוססת על האמונה באדם ובכוחו הפנימי לרפא את עצמו- כוחו של היסוד החי להתקשר מחדש עם המערכות הפרפרליות אשר נותקו או מוסכו.

 

התקשרו עוד היום ליגאל ממוחה בחיבור האדם לטבע והטבע לאדם,

בטלפון 050-5405049 או במייל, מנכ"ל החברה שישמח לסייע לכם .

הסביבה והטבע מחייבים אותנו לגדול בשינוי

רצוי לדעת לקחת פסק זמן ולהקשיב לקול הפנימי

לדעת לתפוס כיוון ללא מצפן 

ניתן ללמוד מהסביבה על עצמנו

בפרטים הקטנים שם נמצאת התשובה והיופי

אנחנו חלק מהטבע וגם לאדם לא פעם יש שלכת

חלוק הנחל מלמד אותנו על המסע של החיים ועיצובם

יש מצבים שצריך ללמוד לזרום,ולשחרר

במידה ונרים את הראש נוכל לראות את הצמיחה

קשה למצוא את הדרך בסבך

היופי ניכר במסע של החיים וההתמודדות

רגעי שפל , הם רגעי צמחיה

לא פעם אנחנו מרגישים לבד

לחשוב בשקיפות זה חלק והתקדמות

בנייה וקידום אתרים Go SEO

סדנאות, ימי גיבוש וטיולים

אימייל: tselgo@gmail.com

דבר איתנו

    • Facebook Social Icon

    © כל הזכויות שמורות לצל הדרך: סדנאות, ימי גיבוש, פיתוח צוות, טיולים וסיורים מודרכים.