בשנת 1988 התחלתי את דרכי בהדרכת קבוצות לפרנסתי. התגוררתי רוב ימות השנה בחוות הגמלים ממשית.

מחוות ממשית יצאנו לסיורים רגליים, לטיול גמלים של יום ועד שבוע.

בחורף 1992 נחל ממשית סמוך לחווה עלה על גדותיו.

מהר מאוד נסענו לעיר דימונה לקנות אבובים...ממש כמו בנהר הירדן שבצפון.

​

חזרנו לחלק הדרומי של נחל ממשית ,"הכנסנו את האבוב למים כאשר האבוב מוצמד לישבנינו ותרח לתוך המים החומים, בעוצמה לקח אותנו הנחל, במורד עד אזור הטרסות סמוך לכביש לאורון"...

החוויה איתה בזמנו ממש קרה בשילוב חום של עשינו משהו חדש.

​

להמתין למים הזורמים בוואדיות הנגב להביא תיירים לזרום עם אבובים זה לא מציאותי... וממש פה חשבנו מה ניתן לעשות...

​

וכך שבשנת 1993 נסענו לעיר תל אביב לקנות אופני הרים עם שלושה הילוכים ויצאנו לדרך בוואדיות ובשבילי המדבר... 

​

יגאל בן דניאל חלם, להשתמש ברכיבה על אופניים ככלי חינוכי "חינוך דרך האופניים", כלי שבעזרתו אתה גומע מרחקים.

​

בהדרכת הטיול באותם שנים הלכנו בלי סוף.

לחלק מהאוכלוסייה זה נראה משעמם.

​

אז התחלנו למקד את פעילותו עם ילדים ונוער, ובעיקר עם ילדים אשר מגיעים ממגזרים מקופחים בחברה הישראלית, ולעזור להם דרך הרכיבה על אופניים להשתלב ביתר קלות בחברה.

​

פעילות הקבוצה מורכבת משילוב של ההנאה מטיולי אופניים עם פעילות ספורטיבית תחרותית, כאשר המטרה היא לבנות קשר בין הילדים לרכיבה על אופניים, קשר שאינו מבוסס רק על הישגיות, אלא בעיקר על הנאה ועל הכרה ברכיבה על אופניים כדרך חיים.